דקר: הצוללת שהפכה לשם פרטי

בלילה שבין ה-24 ל-25 בינואר 1968 נעלמה הצוללת אח״י דקר בדרכה מפורטסמות' לחיפה, ועל סיפונה 69 אנשי צוות. חיפוש בינלאומי נרחב נמשך חמישה ימים, וישראל המשיכה לחפש עד ה-4 בפברואר - היום שבו הודיע שר הביטחון משה דיין למשפחות שאין עוד תקווה למצוא ניצולים. בתחילת מרץ הוכרז בישראל יום אבל לאומי, והדגלים הורדו לחצי התורן. את הצוללת עצמה מצאו רק במאי 1999, אחרי 31 שנים.

דקר לא היה שם פרטי קודם לכן: מ-1949 ועד 1967 לא נרשם בנתוני הלמ״ס אף נולד אחד בשם הזה. ואז, בשנת האסון עצמה, נרשמו 72 בנים בשם דקר - ולצדם גם 14 בנות. ב-1969 נוספו עוד 10 בנים, ובין 1970 ל-1976 נרשמו מדי שנה בנים בודדים בלבד - פחות מ-5 בשנה. בסך הכול נרשמו בישראל מאז ועד היום לפחות 96 בנים בשם דקר - 82 מהם בשנתיים שאחרי ליל ה-25 בינואר.

חוקר הלשון רוביק רוזנטל, שתיעד את מנהג ההנצחה הישראלי בשמות פרטיים, סיכם זאת במשפט אחד: "הילד דקר הנציח את הצוללת הטבועה דקר". וההנצחה לא הסתיימה שם: המוזיקאי דקר ליבנת, שנולד יותר מעשור אחרי האסון, קיבל את שמו מאביו, איש צוללות שאיבד את חבריו בדקר. כמו עובדיה ואלעזר, גם הסיפור הזה מזכיר שנתוני השמות הם לא רק מצעד להיטים - הם גם יד זיכרון לרגעים שבהם מדינה שלמה עצרה.

חשוב לומר: נתוני שמות מראים מתאם בין אירועים תרבותיים לבחירות של הורים - לא הוכחה לסיבתיות. הנתונים עצמם רשמיים ומדויקים (למ״ס), הפרשנות היא שלנו.